הפרחים שלי

הפרחים הקטנים שלי אוהבים מאוד פרחים
ושמחו מאוד שנסענו להצטלם במטע הפורח :)
ובערב, בהשראת התמונה הראשונה, כתבתי שיר, לנו - ההורים (מגיע גם לעצמינו, לא?!), ולהורים שלנו.
כי ט"ו בשבט זה חג כזה, שמברכים את ההורים, שכל הנטיעות יהיו מחוברים לשורשים, ושהפירות היפים לא יפלו רחוק מהענפים...

מסתכלים למעלה, מבט אחד
אל מי ששם, נותן לי יד,
משקה באהבה, שוטף,
ברוך וחום תמיד עוטף,
מדשן לי קרקע, לפרוח,
מצמיח, נותן עוד כח,
ובכל ימי, עלי שומר,
שלא יקטפו בטרם אומר,
פרחים, עלעלים, מי ילמד סודם,
רוצים הם לפרוח בכל מאודם,
ויונקים משורש, גזע וענפים
מילים, דרכים, טובים ויפים
וגדלים - עלעלים, פורחים ומפריחים.
ומה נותר לאחל?!
שהשקדיה תמיד תפרח
והשמש לנו תזרח..
ובעיקר - שכל נטיעותיכם
יהיו כמותכם! 
ויצמיחו פירות, נאים, שישאירו חותם.