למה הנסיעות שלי מפחידות אנשים?

אנקדוטה מס' 1.

אירועים משפחתיים.
איך אתם איתם?
אני אישית ממש אוהבת כל אירוע ואירוע, ומתקשה לפספס, 
גם במחיר של 'הפסד' ערב שלם. 
גם במחיר שהילד שלי יפסיד גן ליום אחד...
ב"ה אנחנו משפחה גדולה, ולאחרונה היו לנו לא מעט אירועים. 
נראה לכן שבגלל המרחק הפיזי ויתרתי על אחד מהם?! לא. 
כל עוד כוחותי במותני והזמן מאפשר לי - אני באה בכל המרץ ;)
האירועים חשובים לי ויקרים לי :)
מאז שעברנו דירה ל"צפון הרחוק" (הלו, זו מדינה קטנה, כמה רחוק הוא כבר יכול להיות?!?!)
כמעט כל אירוע שאני מגיעה ואנשים (לא הקרובים ממש, הם בסדר..)
מהצד השני למשל ;) מודעים לזה שאני גרה בטבריה
מתפעלים, והשאלה הראשונה הנשאלת היא:"באת מטבריה??
"לא, באתי מהמאדים."
כן, ב"ה, שעה וחצי נסיעה. באתי מ-------ט-ב-ר-י-ה- הר-ח-ו-ק-ה-------!! רק בשביל לשמוח בשמחה שאחותי מברמצת/מארסת/מחתנת/מחתלת..............
אכן.
וזה לא מאמץ כביר כמו שהוא נשמע, עם כל הכבוד, ויש כבוד, זה שיקול אולי כשבן דוד שני מתחתן, או למי שיש בחילות/כאבי ראש חלילה בנסיעה. לי ב"ה טפו טפו הנסיעה לא כ"כ קשה ומרתיעה. 
אני לא נגד אוטובוסים בכללי, וזורם לי לנסוע שעה וחצי כל צד כדי להגיע לאירוע, כדי לפגוש את כל המשפחה שלי.
בתחילה זה עוד הצחיק, עד שזה עלה לי על הסעיף, כאילו מה חשבתם?! 
אני גרה מעבר להרי החושך...?! אנשים! 
לא הייתי עוברת דירה למקום שאין בו תחבורה שפויה למרכז. 
משום מה גם רובם בטוחים שזה מינימום 3 שעות נסיעה כל צד.. 
לא יודעת, העולם התקדם מאז ימות סוס ועגלה ויש דרכים קצרות יותר להגיע מעיר לעיר...
נמאס לי שבמקום לשאול אותי "מה שלומך" פשוט ורגיל כמו ששואלים כל אחד שפוגשים ושמחים לפגוש. השאלה התחלפה ל-וואוו הגעתם במיוחד לאירוע?... וכדו'.
התחלתי להתעצבן על אנשים, הלוווו אני מלכי, ואני אמא, ואישה ועוד כל מיני דברים שיותר מורכב לפעמים לבוא לאירוע איתם/בגינם, מאשר לעלות על אוטובוס......... 
אם אין לכם משהו טוב יותר לאמר על זה שאתם שמחים לפגוש אותי - אני אעזור לכם בפעם הבאה לנסח, 
"הי איזה כיף לפגוש אותך" :) 
פשוט. קל. נעים. מכבד.

אנקדוטה מס' 2.

היתה לי הצעה לאיזה פרוייקט, סיכמנו שאבוא לדבר על הפרטים ולבחון אפשרויות,
כפסע לפני שיצאתי לדרך אמרתי לה שאני צריכה לדעת אם סופית השעה הזו או לא, כי יש לי אוטובוס בשעה מסויימת וצריכה שבעלי ישאר בבית עם הילדים..
היא לתומה שואלת אותי איפה אני גרה, וחטפה את שוק חייה.
חשבה שאני עדיין בב"ב.
היא נבהלה ואמרה לי - חכי. אל תצאי, אני צריכה לחשוב על זה.
לא הבנתי.
הייתי מופתעת מהתגובה, שאלתי אותה - את צריכה לחשוב על זה?!?! למה?! 
אני זו שנוסעת את הנסיעות האלו הלוך וחזור, 
מה לך זה משנה אורך הדרך ממני אליך?
היא ענתה לי תשובה לגבי הזמינות שלי ואם אוכל אכן לעמוד בזה... הנסיעות לכל אורך הפרוייקט. 
עניתי לה שאת השיקולים שלי אעשה בעצמי, ושזה לא צריך להיות קשור אליה, ואם ארגיש ממש צורך - אז ב"ה אנחנו לא במדבר ויש לי אצל מי לישון בעיר . . . 
תכל'ס זרמה איתי, אמרה לי טוב בואי. קיבלתי יחס סוג של V.I.P. כשהגעתי, רק על עצם הטרחה....
אבל...
לצערי בסוף (ואני לא יודעת אם משיקול כזה או אחר)
לא קיבלתי את הפרוייקט.

התגובה שלה לנושא העלתה בי מחשבות על זה.
למה אנשים כל כך נבהלים מנסיעות? ועוד של אחרים...?!
אם אני מוכנה לבוא למרכז בשבילם, מה אכפת להם כל כך?

ואת האמת, כשהחלטנו סופית על מעבר הדירה לעיר הזו,
זו היתה אחת ההבטחות שלנו לעצמינו - לא נפסיד בגלל המרחק. 
לא את המשפחה. לא את האירועים. 
ולא כל דבר אחר שחשוב בעינינו - והמרחק יכול להוות חוצץ.

את האמת, עוד לא הגעתי לתשובה ממש.
אם יש לכם רעיון - מוזמנים לענות לי :)
אני אשמח לשמוע.

זה הזמן לאמר למי ששאלה ותהתה - אני מצלמת גם במרכז עדיין. צילומי חוץ מתקבלים בשמחה.
אין צורך לחשוש לגבי הנסיעה שלי... ;)
אני רגילה לזה ;)

דבר שלישי, ואחרון בנושא הזה להיום ;)
אנשים משקיעים בצילומים את מיטב כספם, מרצם, בגדיהם ואנרגיות, 
ויש לקוחות שאני מדברת איתם על מיקום - וממש מחפשים הכי קרוב לבית.
בדיוק היום לקוחה חמודה אמרה לי את המשפט הזה - אם אני משקיעה כל כך הרבה
אני אשקיע עוד קצת על הנסיעות כדי לקבל את התוצאה המושלמת מבחינתי
ולהגיע ללוקיישן הרצוי.
כמובן שכל אחד/ת יעשו את השיקולים שלהם וכמה מוכנים להשקיע בשביל מיקום מוצלח ומתאים.
ואם נקיש רגע מעולם ההפקות, הרי ששם שום מרחק לא יעמוד בדרך להפקה המושלמת.